ת”ק 54922-11-15 חליפה נ’ קווים תחבורה ציבורית בע”מ
התובעת, תבעה את קווים על 13 פעמים בהם האוטובוס דילג על התחנה שלה. היא תעדה את המקרים בסרטונים מזמן אמת המתעדים את ההפרות, וכן בתצלומי סטילס. דרשה פיצוי של 13,000 ₪, 1,000 ₪ על כל מקרה. מדובר בתביעה השנייה של התובעת כלפי קווים על אותה הבעיה.
הפסיקה הזו מעניינת בגלל נושא הפיצוי. הפיצוי מורכב מנזק כספי (ממשי) ומעוגמת נפש (נזק לא ממשי).
במקרה הזה אמר השופט: “לו היה נפסק לתובעת פיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם לה (ממוני ולא ממוני גם יחד), הוא היה עומד על סכום נמוך משמעותית מהסכום הנתבע. התובעת טענה לנזק ממון זניח ובגין חלק מההפרות בלבד. היא העידה כי שלוש פעמים לקחה מונית שירות ושילמה כחמישים ש”ח, אך לא הציגה קבלות. מעבר לכך היא טענה לנזק שנגרם מאי-ניצול מלא של כרטיס ה”חופשי חודשי”, אך לא הציגה חישוב של הנזק, ואף לא הוכיחה שהחזיקה בכרטיס כזה. הנזק הממוני מגיע אפוא למאות בודדות של שקלים.” בנוגע לעוגמת הנפש נאמר: “התובעת טענה שאיחרה למקום העבודה והדבר הסב לה אי-נחת ואיים על פרנסתה […] עם כל ההבנה, אין מדובר בנזק לא ממוני המצדיק כשלעצמו פיצוי גבוה, אם בכלל. איחורים הם חלק משגרת חיינו; התובעת הייתה יכולה לנסוע בקו אחר; מידת האיחורים לא הוכחה; והנזק ככלל נטען בעלמא וללא תימוכין. מעבר לכך, לא כל איחור גורם נזק לא ממוני בר פיצוי.”
עם זאת, אני סבור שיש מקום לפסוק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק. השיקולים לעניין פיצוי מסוג זה הם אחרים. מטרתו להרתיע את הנתבעת לבל תפר את החוק, ולתמרץ את התובעת ושכמותה להגיש תובענות יעילות המשרתות את אינטרס הציבור.” הפיצוי שקיבלה הוא 10,000 ₪
_edited_edited.png){kind=small}