עכשיו תקשיבו טוב לעובדה הבאה: גודל שטח החנייה בעיר תל אביב - הוא פי 3 משטחה של העיר גבעתיים. בתל אביב יש 330 אלף מקומות חנייה, על פני שטח של 9 מיליון מטרים מרובעים, כששטחה של גבעתיים כולה הוא 3 מיליון מטרים מרובעים. עכשיו אפשר להבין כמה מקום תופס הרכב הפרטי, ולמה זה בעיה שכל משפחה מחזיקה בין 2-3 כלי רכב ולא אחד, וזה עוד מבלי שדיברנו על פקקים. 

עד שלא מקדישים לזה מחשבה, לא מבינים עד כמה חלק גדול מהמרחב שאנחנו חיים בו מוקדש אך ורק למכוניות. שטח שהיו יכולים להיות בו פארקים ואזורים ירוקים, אזורי הליכה נעימים, ובעיקר - הרבה יותר מקום לחיות ולנוע, בטח במדינה צפופה כמו שלנו. מן הסתם גם כל התכנון העירוני מוכוון רכב פרטי, ומשרת קודם כל אותו. כבישים רחבים עם נתיבים רבים, אין ספור מקומות חנייה, הרס של שטחים ירוקים, מחסור בשבילי אופניים, תכנון לא מתאים לתחבורה ציבורית, מדרכות צרות יותר, צמתים לא נעימים לחצייה כשמערכת רימזור שמתוכננת קודם כל לרכב ומתעדפת אותו על פני הולכי הרגל.

בשנים האחרונות ישנן ערים רבות בעולם שעשו את השינוי והתקדמו לעבר תכנון מתקדם יותר, חדשני יותר, שלא שם את הרכב הפרטי בראש. את היתרונות של תכנון שכזה, אפשר להסביר בקלות דרך דוגמאות עם תמונות ששוות יותר מאלף מילים, ויוכלו להמחיש בקלות, מה יקרה אם גם ישראל תחולל מהפכה שכזו.

ריו דה ז'נרו

שינוי שללא ספק מצדיק לפצוח פה בריקוד בקצב הסמבה (בכל זאת אנחנו בברזיל). ממדכא ואפור לפני, לחופשי, פתוח וירוק אחרי. המרחב העירוני בעיר הברזילאית עבר מתיחת פנים משמעותית וכל השטח שהוקדש בעבר למכוניות עבר ללא ספק לצד של הולכי הרגל. ונראה שכולם הרוויחו: העיר נראית טוב יותר ומזמינה יותר לסביב. פארקים ירוקים רחבה גדולה, ולא אספלט משמים. מרחב שמוקדש לא.נשים, ולא למלבני פח ששמם מכונית.

ניו יורק 

מהדוגמאות הידועות והמוצלחות בעולם. סגירת הרחובות לתנועה באזור הטיימס סקוור שינה את העיר ללא היכר והפכה את המרחב לנעים יותר ופחות סואן. מקומות הבילוי פורחים מאז, כשרבים מהם זלגו לרחוב. קשה לדמיין היום את ניו ללא הסגירה של הרחובות הללו, מה שרק ממחיש עד כמה המהלך היה נחוץ. העיר עברה באופן כללי תכנון מחודש בהרבה מהשדרות המפורסמות. לא פלא שהיא העיר השווה בעולם, ואחרי השינוי ברחובות - בכלל.  יש כאן סרטון מדהים שממחיש את ההבדלים.

https://www.bloomberg.com/news/articles/2014-01-02/the-dramatic-makeover-of-new-york-s-streets-under-bloomberg

אמסטרדם

מה לא נאמר על אמסטרדם. מבחינת רבים היא העיר המושלמת בכל הנוגע לאופניים ולתחבורה ציבורית, ולא סתם היא זכתה בטייטל הזה. אבל מה שכנראה אתם לא יודעים שאמסטרדם לא תמיד הייתה כזו. בשנות ה-70 אמסטרדם סבלה מפקקים נוראיים שלא מביישים את תל אביב, עד שהוחלט לעשות שינוי שהוכח כמוצלח - לצמצם נתיבים לרכב הפרטי, לעודד רכיבה באופניים ותחבורה ציבורית וליצור תשתיות מותאמות - התוצאה לפניכם.

מילאנו

https://thecityateyelevel.com/stories/longread-milan-before-and-after-citywide-placemaking/

(תמונות מכאן)

בשנים האחרונות העיר מילאנו ראתה תקופה של התחדשות עירונית חזקה ופיתוח מחדש, במיוחד בכל הנוגע למרחב הציבורי. העירייה והאזרחים שיתפו פעולה כדי ליצור כיכרות עירוניות חדשות וחדשניות! אזורים חדשים להולכי רגל ושבילי אופניים עוררו שימושים עירוניים חדשים במרחב, ובו זמנית העלו את המודעות לניידות בת-קיימא. 

בין 2019 ל-2021, יותר מ-30 כיכרות נבנו בפרברים שונים של העיר במסגרת פרויקט  "Piazze Aperte" מה שאפשר למספר גדול יותר של אנשים להנות מהמרחב הציבורי במקומות שלא ניתן היה להעלות על הדעת בעבר. כמובן שלאורך השנים נשמעה ביקורת, בעיקר באשר לצמצום מקומות החניה וצירי התנועה. ולא רק בפרויקט הזה, אלא בכל הדוגמאות שהראנו לכם כאן.

אבל, ניתן לראות בבירור כי הציבור רק נהנה מהפרויקט הזה, ומפרויקטים נוספים בעולם והתוצאות בהחלט יוצאות דופן. בסופו של דבר המסקנה ברורה: מרחבים המיועדים לאנשים הופכים לאזורים לפופולריים יותר מאשר מרחבים שנשלטים על ידי מכוניות - וזוהי, זוהי עיר המחר.

אז איפה נמצאת ישראל? האם היא צועדת אל עבר המחר כמו מקומות אחרים בעולם? או נשארת בעבר? התשובה מורכבת. ותשובה עליה: בכתבה הבאה בסדרה.