בישראל הפקוקה, ניהול תחבורתי ברמה הארצית אינו מיטבי היות והוא נאלץ להתמודד עם מגוון גדול מדי של

אתגרים, ולרוב הפתרונות אינם מותאמים פרטנית למאפייני המטרופולין. מאידך, ניהול תנועה ברמה המקומית

בלבד טומן בחובו היעדר סנכרון בין רשויות שונות וחוסר רציפות בהתנהלות, על אף שרבות מהדרכים הן

משותפות. הרשות המטרופולינית היא, אם כך, הפתרון המאפשר ניהול ותכנון תחבורתי אופטימלי.

יתרונות רשויות התחבורה המטרופוליניות:

תכנון מותאם אישית לכל אזור: רשויות תחבורה מטרופוליניות יאפשרו ניהול תחבורה יעיל יותר, המבוסס על

צרכים אמיתיים של התושבים ולא על שיקולים פוליטיים. הניהול יתמקד בצרכים המיוחדים של כל אזור, תוך

התייחסות לאתגרים המקומיים ולצרכים הספציפיים של האזרחים. גישה זו תבטיח כי ההחלטות המתקבלות יהיו

מקצועיות ויעילות יותר, מה שיתרום לשיפור משמעותי בתחבורה הציבורית בישראל.

ייעול השימוש במשאבים: ניהול ריכוזי של התחבורה גורם לבזבוז משאבים משמעותי. כאשר ההחלטות

מתקבלות מתוך שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים, המשאבים מופנים לפרויקטים שאינם בהכרח מועילים לתושבים.

רשויות מטרופוליניות יוכלו לוודא שכל שקל מושקע בחוכמה, תוך דגש על תועלת מקסימלית לתושבים.

שקיפות ואחריותיות: רשויות מטרופוליניות יהיו מחויבות לשקיפות ואחריותיות גבוהה יותר כלפי התושבים.

בניגוד להנהגה ריכוזית, שבה קל להסתיר טעויות והחלטות פוגעניות, רשויות מקומיות יהיו חייבות לדווח לתושבים

על פעולותיהן, ולהיות נתונות לביקורת ציבורית שוטפת.

הגברת שיתוף הפעולה בין ערים: רשויות תחבורה מטרופוליניות יוכלו להגביר את שיתוף הפעולה בין ערים

שכנות. כך, למשל, אפשר יהיה לתכנן ולתאם את התחבורה הציבורית בצורה טובה יותר בין תל אביב, רמת גן,

גבעתיים וערים נוספות במרכז הארץ. שיתוף פעולה כזה יוביל לשיפור השירות והנוחות של הנוסעים.

מה קורה כשהכוח נמצא במקום אחד?

המקרה של מירי רגב מדגים את הנזק הנגרם מריכוז הכוח בידיים פוליטיות. אנו רואים כיצד היא מקבלת החלטות

תוך התעלמות מוחלטת מהדרג המקצועי, ומתמקדת נונ-סטופ בפוליטיקה וביחסי ציבור. קחו לדוגמה את שיטת

"הרמזור", שבה ערים מדורגות לפי התועלת הפוליטית שלהן ולא לפי צרכי התחבורה ופוגעות בנו בסופו של יום,

האזרחים. תל אביב, העיר עם בעיית התחבורה המשמעותית ביותר, לא זכתה להתייחסות מתאימה בגלל חוסר

התועלת הפוליטית שלה לרגב. בתחקיר גם הובאו דוגמאות להחלטות פוליטיות שהשפיעו על פרויקטי תחבורה

משמעותיים בערים שונות, כל זאת תוך הצגת מסמכים ועדויות אין סוף לאורך הכתבה. למשל, העיר בית שמש לא נכנסה לפרויקט המאיץ של משרד התחבורה, ופרויקטים אחרים נעצרו בשל שיקולים פוליטיים. התוצאה של

החלטות לא מקצועיות נראית בשטח, ומעל הכל רק אפשר לדמיין מה היה קורה אם רגב הייתה משקיעה את

אותה כמות אנרגיה בשיפור אמיתי של התחבורה.

הצורך בגוף כמו רשויות מטרופוליניות

תחבורה ציבורית בישראל מנוהלת כיום ברמה הארצית, ונתקעת ב"צוואר בקבוק" בירוקרטי בשל המבנה השלטוני

הריכוזי. במקביל, הקצאת תשתיות לתחבורה ציבורית נמצאת בידי ראשי רשויות מקומיים, אשר לעיתים נמנעים

מקבלת החלטות הנוגעות לתחבורה ציבורית מחשש לפגוע ברכב הפרטי ולפגוע בסיכוייהם להיבחר מחדש, בגלל

שיקולים פוליטיים.

השנים חולפות ללא שינוי

במשך שנים, נושא זה נמצא על שולחן הדיונים בישראל ואף זכה להתייחסות משמעותית בוועדות סדן

וטרכטנברג. כבר בשנת 2007 המליצה ועדת סדן לבחינת הרפורמה בתחבורה הציבורית על הקמת רשות ארצית

לתחבורה ציבורית יחד עם רשות לתחבורה ציבורית במטרופולין תל אביב. לאחר מכן, ועדת טרכטנברג המליצה

על הקמת שלוש רשויות מטרופוליניות בתל אביב, חיפה וירושלים כפתרון לבעיית הגודש בישראל. המלצות אלו

טרם יושמו.

דוחות מבקר המדינה בעשור האחרון ביקרו לא אחת את חוסר יישום החלטות הממשלה להקמת הרשויות

המטרופוליניות. בדוח מיוחד שערך מבקר המדינה בשנת 2019 נכתב בין השאר כי "הניסיונות להקמת רשויות

מטרופוליניות לא צלחו בשל סיבות שונות, לא בהכרח ענייניות, והקמתן נדחתה פעם אחר פעם. נדרש שהממשלה

תפעל ברצינות להקמת רשויות מטרופוליניות לתחבורה, שיוכלו לסייע בקידום פתרונות תחבורתיים בתחומי

אחריותן".

המסקנה ברורה

המצב הנוכחי מראה כי כאשר תחבורה מנוהלת מתוך שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים, התוצאה היא תחבורה

ציבורית לקויה ופקקי תנועה בלתי נגמרים. ביזור סמכויות והקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות יאפשרו למערכת

התחבורה להתנהל בצורה יעילה ואפקטיבית יותר. הסמכויות יועברו לרשויות המקומיות, שידעו טוב יותר מהם

הצרכים והאתגרים המקומיים. ההחלטות יתקבלו על ידי גורמים מקצועיים שיתמקדו בשיפור השירות לתושבים

ולא באינטרסים פוליטיים.

כפי שכבר הבנתם, תחבורה היא לא עניין פוליטי, וההתנהלות המתוארת בתחקיר מציגה את הנזק שנגרם כאשר

היא מנוהלת כך. הריכוזיות והפוליטיזציה של החלטות התחבורה מזיקות לציבור הרחב ומונעות שיפור אמיתי

בתחבורה. יש צורך דחוף בביזור סמכויות והקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות, כדי להבטיח תחבורה יעילה

ואיכותית לאזרחיה. רק כך ניתן לשפר את התחבורה הציבורית בישראל ולספק שירות טוב יותר לכלל האזרחים.