תקועים עמוק בפקק // צילום: Pexels

הנסיעות למקום העבודה ובחזרה הביתה ברכב הפרטי הן אחד הגורמים העיקריים לבעיית הגודש בכבישים. לפי נתוני סקר הסלולר שנערך בין 2018-2019 ובחן את היקף אופי היוממות לאזורי תעסוקה ב-7 רשויות בארץ, מתוך כלל המגיעים לאזור התעסוקה בשעות הבוקר כ-85% מגיעים מעיר אחרת ורק 15% מגיעים מאותה העיר. עלות הפקקים מוערכת בכ-40 מיליארד שקלים בשנה, מחציתם בגין אובדן שעות עבודה ופנאי, ומחציתם בשל תאונות דרכים וזיהום אוויר. על פי דו״ח מבקר המדינה, צפיפות התנועה בישראל (סך הנסועה לק"מ כביש) היא הגבוהה במדינות ה-OECD - פי 5.3 מהממוצע במדינות אלו. נתונים אלו מדגישים עד כמה בעיית הפקקים וצפיפות תנועת רכבים פרטיים נובעת במידה רבה מהגעה וחזרה לעבודה, כאשר אלו, בשילוב שירותי תחבורה ציבורית לא מספקים, גורמים נזק לכלכלה ולחברה.

כחלק מהמאמץ של ארגון 15 דקות לקידום ולשיפור התחבורה הציבורית בישראל, נבחרה סוגיית ההגעה לעבודה כסוגיית מפתח לפתרון משבר התחבורה בישראל. לצורך כך, הושק פיילוט של הכשרת בעלי תפקידים מ-7 רשויות מקומיות נבחרות במרכז הארץ. במהלך ההכשרה הופץ סקר בקרב עובדי אזורי התעסוקה של הרשויות השונות, אשר מטרתו הייתה לספק לרשות המקומית מסד נתונים שעל בסיסו תוכל להחליט על פרויקטים תחבורתיים לקידום אזורי התעסוקה והנגשתם לתחבורה מקיימת. זאת במטרה לתמרץ עובדים לזנוח את הרכב הפרטי בנסיעתם לעבודה. 

להלן עיקרי הממצאים:

אמצעי תחבורה עיקרי לעבודה

מסך כל הנשאלים, 69.6% השיבו שהם מגיעים לעבודה ברכב פרטי, 24.1% השיבו שהם מגיעים בתחבורה ציבורית, 3% באופניים או בקורקינט, 1.3% השיבו כי מגיעים ברגל, 0.8% השיבו שהם מגיעים בהסעה מטעם מקום העבודה, 0.8% נוספים השיבו כי מגיעים באמצעות אופנוע, ו-0.3% השיבו כי מגיעים בנסיעה שיתופית (Carpool). 

מבין הנשאלים שהשיבו כי נוסעים ברכבם הפרטי לעבודה, 54% השיבו הי הם היו בוודאות מוכנים להשתמש בחלופה אחרת אם הייתה טובה מספיק, 25% השיבו כי אולי היו מוכנים להשתמש בחלופה אחרת, ורק 21% השיבו כי לא היו מוכנים להשתמש בחלופה אחרת.  מבין הנשאלים שהשיבו כי היו מוכנים אולי או בוודאות להשתמש בחלופה אחרת לרכבם הפרטי, 61% השיבו כי היו מעדיפים תחבורה ציבורית נוחה ויעילה, 23% היו מעדיפים הסעה מטעם מקום העבודה, 11% היו מעדיפים הגעה באופניים/קורקינט (תחבורה רכה), 4% היו מעדיפים נסיעה שיתופית (Carpool). 

המשמעות היא שרוב גדול בציבור (כ-80% היה מוכן לוותר על הרכב הפרטי בהגעה לעבודה, בהנחה שתעמוד לרשותו חלופה הולמת שעונה על צרכיו. רק כ-20% היו בוחרים ברכב הפרטי בכל מצב. כלומר, פוטנציאל המעבר מהרכב הפרטי לתחבורה הציבורית ולפתרונות אחרים הוא גדול, ויש לדעת לנצלו. כמו כן, רוב הנשאלים היו בוחרים בתחבורה ציבורית אם היו קווים יעילים לאזורי התעסוקה ולמוקדים המבוקשים. אם כן, יש לקחת את אזורי התעסוקה בחשבון בתכנון הקווים והתשתיות, ולבדוק באופן מקיף מהיכן מגיעים המועסקים. זאת על מנת לתכנן קווים יעילים עבור אלו שעדיין נוסעים ברכב הפרטי, אך היו מוותרים עליו אם היה פתרון שעונה לצרכיהם.

חסמים בשימוש בתחבורה ציבורית

עוד מהסקר נמצא כי הגורמים המהווים חסמים מבחינת משתמשי הרכב הפרטי למעבר לתחבורה ציבורית הם (בסדר יורד): זמן הנסיעה, התדירות ואמינות השירות. מבחינת נוסעי התחבורה הציבורית, הגורמים המשפיעים ביותר על חוויית ואיכות הנסיעה שלהם בתחב"צ הם (בסדר יורד): התדירות, הימצאות קו ישיר וזמן הנסיעה. 

המשמעות היא שלמרות שיש שוני קל בין משתמשי הרכב הפרטי לבין משתמשי התחבורה הציבורית, עדיין ניתן  לזהות באופן מובהק כי שניים מהגורמים שמשפיעים על חוויית הנסיעה של משתמשי התחב"צ הם אלו שכם מהווים חסם מבחינת משתמשי הרכב הפרטי: זמן הנסיעה ותדירות. אם כן, זמן נסיעה קצר והגברת התדירות הם המפתח לשיפור חוויית הנסיעה בתחבורה הציבורית ולמעבר מהרכב הפרטי לנסיעה בתחבורה ציבורית. 

תמריצים לאחזקת רכב פרטי

על פי ממצאי הסקר, מבין הנשאלים אשר השיבו כי הם מגיעים לעבודה ברכב פרטי, 73% השיבו כי מקבלים הטבות רכב מהעבודה. מתוכם, 51%  השיבו כי מקבלים הטבת חנייה חינם, 30% מקבלים הטבה של החזרי הוצאות על הרכב ו-16% מקבלים הטבת קבלת רכב עבודה כולל החזר הוצאות דלק. כלומר, המעסיקים מעודדים את העובדים להחזיק ברכב פרטי במקום לעודד אותם להשתמש בפתרונות אחרים/לספק להם כאלו. המשמעות כמובן היא תמריץ ענק לפקקים. במקום לספק לעובדים פתרונות הגעה לעבודה שאינם כוללים שימוש ברכב הפרטי, כאלו שהם אף מעוניינים בהם (כאמור, כפי שנמצא בסקר), המדינה והמעסיקים ממשיכים לתמרץ הגעה ברכב הפרטי ו"תורמים" להיווצרות פקקים עמוקים וחמורים יותר. 

מאז הקורונה ישנה הנטייה לחשוב כי אחוז גבוה מהמועסקים עובדים מהבית. מגמת ההיברידיות אכן חלה בחברות שונות במשק, אך מנתוני הסקר עולה כי עדיין 70% מהמועסקים מגיעים לעבודה 4 ימים בשבוע או יותר, ורק 30% עובדים מהמשרד 3 ימים בשבוע ומטה. הדבר מסביר באופן חלקי מדוע אחוז המכוניות בשעות העומס על הכביש לא ירד ואף רק עלה. הסבר נוסף כמובן הוא שבשל החשש לתחלואה, רבים ממי שעברו לרכב הפרטי בתקופת הקורונה לא חזרו לנסיעה בתחבורה ציבורית לאחר מכן. המסקנה אם כן היא שבשלב זה, עבודה מהבית (בהיקפה הנוכחי) אינה פתרון לבעיית הפקקים.

צוואר הבקבוק של בעיית הפקקים

נתוני הסקר מציגים תמונת מצב ברורה: הציבור צמא לפתרונות תחבורה יעילים, ומוכן לעשות את המעבר הדרוש והבלתי נמנע מהרכב הפרטי לאמצעים אחרים, אך צוואר הבקבוק הוא שהמדיניות בשטח לא מספקת לו אלטרנטיבה ראויה. המדיניות שקיימת כעת בשטח, רק דוחפת את ישראל עמוק יותר לפקק, במקום לתת מענה רלוונטי לבעיה, והמחיר כבד: עשרות מיליארדים בשנה למשק, תאונות דרכים ואובדן חיי אדם, זיהום אוויר חמור, ירידה משמעותית באיכות החיים, ועוד ועוד.

אחוז היוממים הוא גדול, מדובר למעשה ברוב מוחלט, ואין ספק שהאחריות מוטלת על המדינה, הרשויות המקומיות והמעסיקים, שחייבים לשנות את המדיניות הקיימת בשטח כיום ולעודד שימוש בתחבורה ציבורית ושיתופית. עליהם לפעול למתן הפתרונות הרלוונטיים ביותר שיעודדו מעבר מהרכב הפרטי: תחבורה ציבורית יעילה אל מוקדי התעסוקה (קווים יעילים ומהירים בהתאם לניטור היישובים מהם מגיעים הכי הרבה לאזור התעסוקה הרלוונטי), הסעות מטעם מקום העבודה/חברות המשרדים, ופתרונות תחבורה רכה כמענה לבעיית ה-Last mile בדגש על קישוריות לתחנת הרכבת הקרובה, כדוגמת שבילי אופניים מתחנת הרכבת לאזור התעסוקה. כמו כן, יש להפוך את הפירמידה ולהעניק הטבות דווקא לעובדים שמגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית ושיתופית, זאת בעידוד המדינה ובשיתוף המעסיקים והרשויות. בסופו של התהליך, יש ליצור תו תקן ירוק שידרג את אזורי התעסוקה בערים על פי מידת הנגישות התחבורתית שלהם לתחבורה ציבורית, שיתופית ורכה, ולפעול כדי שאזורי תעסוקה שידורגו גבוה יקבלו הטבות מטעם המדינה.

(מתוך מסמך "עובדים בפקק": דו"ח תוצאות "סקר היוממים הגדול" של ארגון 15 דקות, דצמבר 2022)