קרדיט: Pixels

"מעגל קסמים" יכול להצטייר כמושג בעל משמעות חיובית, הרי מי לא אוהב קסמים. אך אם נצלול להגדרה, ייתכן שנופתע לגלות כי פרשנות המושג היא סדרה של מצבים, המפנים זה אל זה בשרשרת, כך שלאחר מעבר על כל המצבים, נוצרת חזרה למצב הראשוני, וחוזר חלילה, תאורטית עד אין סוף. מעגל קסמים הוא לפיכך סיטואציה ללא מוצא. רובנו נדע לומר נחרצות כי התחבורה בישראל נמצאת במשבר. אבל מה אם נלך קצת אחורה בזמן, ונבין שהמשבר הזה הוא למעשה מעגל קסמים? כזה שממשיך להזין את עצמו, עד שקשה למדי להפסיקו?

מערכת התחבורה בארץ מתבססת בעיקר על שימוש ברכב הפרטי, והסיבה לכך היא הזנחה היסטורית של התחבורה הציבורית, למול פיתוח ניכר של תשתיות לרכבים פרטיים. במילים אחרות, במשך שנים המדינה השקיעה בהקמת כבישים ומחלפים, אך כמעט ולא בהקמת נתיבי תחב"צ, מערכות להסעת המונים ומסופי תחבורה ציבורית. הזנחה זו למעשה הסלילה את מרבית התושבים לקנות רכבים פרטים, מה שהוביל לשימוש-יתר ברכבים פרטיים. השימוש הגובר ברכב הפרטי יצר גודש בדרכים, שהוביל בשנית להמשך פיתוח תשתיות לרכבים הפרטיים, על חשבון התחבורה הציבורית. והנה אנו נכנסים ללופ - שוב עומס, שוב פיתוח תשתיות לרכב הפרטי על חשבון אלו של התחבורה הציבורית, שוב היעדר תחבורה ציבורית מספקת, ושוב שימוש מוגבר ברכב הפרטי, וחוזר חלילה.

מעגל הקסמים של התחב״צ - ככה זה נראה

כן כן, פשוט הסלילו את כולנו אל הרכב הפרטי. אבל מה בעצם קרה שם? איך לא קם צדיק בסדום שמנע את הלופ הזה? במשך שנים רבות לא עסקו הנחיות משרד התחבורה בנושאים מהותיים רבים החיוניים לשיפור שירותי התחבורה הציבורית והשימוש בה. בהיעדר הנחיות כאלו, כמו ממשקים בין ייעודי קרקע ותחבורה, עקרונות התוויית מערך הדרכים, הסדרי העדפה לתח"צ ועוד, לעיתים לא הושם דגש מספיק על נושא התח"צ בעת תכנון שכונות, יישובים, מרכזי תעסוקה ואזורי תעשייה. בחלק מהתוכניות כלל לא הוכנו נספחי תחבורה, וכשכן הוכנו - לא הושם בהם דגש מספיק על תח"צ, והתשתיות תוכננו באופן שלא איפשר מתן העדפה לאוטובוסים על פני כלי רכב פרטיים. כל אלו מעידים על כך שבמשך שנים רבות לא פעל משרד התחבורה די הצורך להשיג את היעדים שהצהיר עליהם בנוגע להעלאת רמת השירות של התח"צ וקידום השימוש בה. 

הגודש של כלי רכב פרטיים בכבישי ישראל הוא בעיה לאומית המשפיעה על הכלכלה, על החברה ועל חיי האזרחים ביום-יום. צפיפות תנועת כלי הרכב ומספרם ביחס לק"מ כביש, והנסועה הממוצעת שלהם בישראל, הן מהגבוהות במדינות ה-OECD. ערכיהם גדלו באופן עקבי מזה כ-40 שנה, בין היתר כתוצאה מגידול טבעי באוכלוסייה, מעליה ברמת החיים, מהפחתה בשיעור המס הממוצע לרכבי נוסעים, משיפור אפשרויות המימון לרכישת רכבים חדשים ובאופן פרדוקסלי - מהיעדר שירותי תח"צ הולמים.

אבל תאמינו לנו, למרות שזה אולי נראה ככה, אנחנו באמת לא רוצים לבאס. אז, נשתדל לסיים בנימה קצת אופטימית - אנחנו כבר בתור הלופ, אבל ייתכן שיש דרך לצאת ממנו. נראה שכדי לעשות את זה, צריך לעקור את הבעיה מהשורש. בעשור האחרון קיבלו ממשלות ישראל מספר החלטות לעידוד הפחתת השימוש ברכב פרטי, באמצעות בחינת תמריצים כלכליים, בעיקר תמריצי מיסוי. גם ועדות וצוותים מקצועיים עסקו רבות בנושא. עם זאת, נכון לשנים האחרונות מתקיימת תמונה עגומה של יישום כושל של החלטות אלו. כדי לצמצם את הגודש בכבישים דרושה פעולה משותפת ומואצת של שרי התחבורה והאוצר לשדרוג שירותי התח"צ ובעיקר והכי חשוב - שזה יהיה נוח, קליל, זמין ופשוט עדיף על הרכב הפרטי. אז זה עוד לא אבוד, אבל דרושה עבודה רבה, ובעיקר - דרוש יישום.